מבוא:
1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של דרישת נכס באיומים, במספר מקרים, לפי סעיף 404 רישא
לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
החוק"), ובביצוע עבירה של הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287א לחוק. על-פי הסדר הטיעון, הנאשם חזר בו מכפירתו, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע בעבירות המיוחסות לו. באשר לעונש, הצדדים טענו באופן חופשי.
עובדות כתב האישום המתוקן:
2. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 20.5.13 שוחרר הנאשם לחלופת מעצר בבית אמו בת ה-64, אלאונורה סטרמובסקי, בנצרת-עלית (במסגרת מ"ת 44614-03-13). על-פי תנאי השחרור הנאשם הורשה לשהות בבית האם כל שעות היום, למעט מיציאה בליווי האם לקבלת מתדון. תנאים אלה היו בתוקף ביום 21.6.13 ועד בכלל. במהלך תקופת מעצר הבית נהג הנאשם לדרוש מאמו כסף ולאיים עליה שאם לא תיתן לו כסף הוא יפגע ברכושה או בעצמו.
3. ביום 19.6.13 בהיותם בבית, דרש הנאשם מהאם 150 ש"ח. האם השיב שאין לה כסף לתת לו ובתגובה איים הנאשם על האם באומרו לה פעמים רבות שאם היא לא תיתן לו את הכסף הוא יפגע בעצמו. האם, אשר פחדה מהנאשם נתנה לו את הכסף.
4. במהלך תקופת מעצר הבית, במועד שאינו ידוע, דרש הנאשם מהאם סכום כסף, ולאחר שהאם השיבה שאין לה כסף הרים הנאשם את מכשיר הטלוויזיה שבסלון, החזיק אותו בידיו, ואמר שהוא ישבור אותו אם היא לא תיתן לו כסף. כדי להרגיע את הנאשם אמרה האם כי היא תיתן לו כסף ורק אז החזיר הנאשם את מכשיר הטלוויזיה למקומו.
5. במהלך תקופת מעצר הבית, במועד שאינו ידוע, הנאשם דרש כסף מהאם ואיים עליה כדי להניע אותה לתת לו כסף והמתלוננת השיבה שאם לא יחדל ממעשיו היא תפנה למשטרה. בתגובה, אמר הנאשם כי גם אם הוא יכנס לכלא הוא יצא לאחר זמן קצר ויפגע בעצמו.
6. ביום 21.6.13 הנאשם דרש מהאם כסף. האם סירבה לתת לו את הכסף ובתגובה הנאשם איים הנאשם עליה ואמר שהוא ישבור את כל הבית, נטל סכין בידו ואמר שהוא יחתוך לעצמו את הורידים. האם אשר פחדה מהנאשם הזמינה את המשטרה.
7. ביום 20.6.13 יצא הנאשם מהבית כדי להגיע לתחנת לחלוקת מתדון, ללא ליווי האם, וזאת בניגוד להחלטה בעניין תנאי שחרורו.
טיעוני המאשימה לעונש:
8. ב"כ המאשימה עמד על פגיעת מעשי הנאשם בערכים המוגנים של שלמות הגוף, הביטחון האישי והרכושי. פעמים רבות לאיומים יש פוטנציאל להוביל למעשים שליליים שעלולים לפגוע פגיעה קשה יותר בערכים אלה. כמו-כן, עוצמת הפגיעה הנה גבוהה לאור העובדה שמדובר בשרשרת מעשים ולא מעשה בודד, ולאור העובדה שהעבירות בוצעו כלפי אמו המבוגרת של הנאשם. באשר לנסיבות ביצוע העבירות נטען, כי הנאשם ביצע את העבירות במלואן לאחר תכנון מוקדם, כאשר למעשים לא קדמה כל התגרות, והוא נושא במלוא האחריות להן. למתלוננת נגרם הן נזק כספי והן נזק מנטאלי, כך נטען. מעבר לכך, נטען, כי אין נסיבות מיוחדות לקולה בעניינו של הנאשם. ב"כ המאשימה טען למתחם עונש הולם שבין 12 ל-30 חודשי מאסר.
9. באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, נטען כי הנאשם נחקר במשטרה והכחיש תחילה את המיוחס לו, כאשר הודאתו באה רק במועד שהיה קבוע לשמיעת הוכחות, ולכן לא יוכל להיחשב כמי שהודה בהזדמנות הראשונה. כמו-כן, לנאשם עבר פלילי בשורה של עבירות, כאשר ביום 21.11.13 הורשע בביצוע עבירות של סחיטה בכוח והוטלו עליו 12 חודשי מאסר אותם הוא מרצה כעת. הגם שאמו של הנאשם אמרה בבית-המשפט שהיא סולחת לנאשם ומבקשת שישוב לבית, מצווה בית-המשפט להגן עליה ועל אחרים. נוסף על כך, הנאשם מכור לסמים ומטופל במתדון, טיפול שאינו מצליח לרסן, הלכה למעשה, את הנאשם, ובהעדר כל אופק טיפולי אחר ראוי לגזור עליו עונש שהוא ברף העליון של מתחם העונש ההולם. כמו-כן יש להטיל על הנאשם את עונש המאסר בתיק זה, במצטבר לכל עונש מאסר אותו הוא מרוצה, שאחרת, חפיפה תזכה אותו בהקלה משמעותית ותעודד לביצוע עבירות נוספות. עוד צוין כי הנאשם היה עצור בתיק זה מיום 21.11.13, אך בהיותו שפוט בתיק אחר, ולכן אין להורות על ניכוי ימי מעצרו מתקופת העונש שתוטל עליו בתיק זה, שכן מדובר בימים בהם היה שפוט ממילא וריצה עונש מאסר שהוטל עליו בתיק אחר.
10. המאשימה הציגה את גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם, וכן הגישה חומר לגבי עבירה נוספת שביצע הנאשם ולא נכללה בגיליון ההרשעות. על-פי גילוין ההרשעות, לנאשם ארבע הרשעות קודמות - שהתיישנו - האחרונה שבהן הנה משנת 2004, בעבירות סמים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שיבוש מהלכי משפט, גניבה, החזקת סכין, והוא ריצה תקופת מאסר בעבר, שכללה הפעלה של עונש מאסר מותנה שהוטל עליו בתיק קודם. עוד על-פי החומר בעניינו, הנאשם הורשע לאחרונה, על-פי הודאתו, בבית-המשפט המחוזי בנצרת, בעבירה של סחיטה בכוח. ביום 21.11.13 נגזר דינו ל-12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, 12 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים בגין כל עבירת אלימות מסוג פשע, 6 חודשי מאסר למשך 3 שנים, בגין כל עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איום, פיצוי למתלוננת, וחתימה על התחייבות כספית בסך 5,000 ש"ח להימנע מלעבור כל עבירת אלימות.
טיעוני הנאשם לעונש:
11. ב"כ הנאשם טען כי הפגיעה בערך החברתי, במקרה דנן, הנה מינורית, לאור טיב ומהות האיומים שהופנו כלפי האם, בעיקר בפגיעה של הנאשם ברכוש ובעצמו. לא ניתן לומר שמעשי הנאשם היו מתוכננים, לאור נסיבותיו של הנאשם, המצוקה הכרוכה במעצר בית, והטיפול בתחליף סם לשם גמילה מסמים. תנאי המחיה והדיור של השניים קשים, והקצבה שקיבל הנאשם מהביטוח הלאומי לא הספיקה לקיום צרכיו הבסיסיים. על-אף איומיו, הנזק שהיה צפוי להיגרם ממעשיו היה אפסי, ובפועל לא נגרם נזק כלשהו כתוצאה מהם. עוד נטען כי במקרים של עבירות סחיטה בכוח וסחיטה באיומים הטילו בתי המשפט המחוזיים עונשים קלים יחסית, שכללו צווי של"צ, צווי מבחן ומאסר מותנה ולכל היותר עבודות שירות. לאור המפורט, טען הסנגור כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ועד למאסר בפועל של מספר חודשי מאסר. באשר לעבירת ההפרה, נטען כי מדובר בהפרה טכנית בלבד, שאינה תלויה רק בנאשם, שכן אילולא הנאשם היה מקבל את המתדון במועד היה צפוי לחוש מצוקה אישית ובריאותית קשה, ולכן נאלץ בעל כורחו להגיע לתחנת החלוקה בגפו ללא ליווי האם.
12. ב"כ הנאשם עמד גם על הודאתו של הנאשם במסגרת הסדר טיעון, הבעת צער וחרטה מצדו והבנת חומרת המעשים כלפי אימו. מדובר באדם בן 40, רווק, הסובל מבעיות בריאותיות (פגיעה בתפקוד הכבד כתוצאה מצהבת מסוג C) ומבעיית התמכרות לסמים, כאשר הוא מטופל באופן יומיומי במתדון. הוא מוכר ע"י הביטוח הלאומי כנכה בשיעור 100% על רקע מצבו. לנאשם יש את אמו בלבד, כאשר הוריו התגרשו לפני שנים רבות ואביו נפטר לפני מספר שנים. לבסוף נטען כי הנאשם מזה תקופה ארוכה לא הסתבך בביצוע עבירות פליליות, למעט זו האחרונה שבה נשפט יחד עם חברתו לחיים בגין סחיטה בכוח והוא מרצה עונש מאסר בשל כך. כמו-כן, יש להתחשב בעמדת המתלוננת שהובעה במהלך הדיון, ולפיה היא סלחה לנאשם.
13. הנאשם בדבריו בבית-המשפט ביקש סליחה מאמו וביקש הזדמנות נוספת מבית-המשפט. הוא הבטיח לא לחזור על מעשיו, להישאר נקי מסמים ולעבוד למחייתו. אמו של הנאשם אמרה שהיא סלחה לנאשם, בנה היחיד, וכי אין לה בעולם אף אחד חוץ ממנו.
דיון והכרעה:
14. הנאשם שלפניי דרש סכומי כסף במזומן מאמו המבוגרת, מפעם לפעם, תוך שהוא מאיים לפגוע ברכוש שבביתם, ואף לפגוע בעצמו כאקט של הפחדה כלפי האם הדואגת לו. המעשים פוגעים בתחושת הביטחון של האדם, בקניינו הפרטי, ובסדר הציבורי הטוב. כמו-כן הם מערערים את היחסים התקינים בתוככי התא המשפחתי. אמנם אין מדובר במעשים שלוו באלימות פיזית, אך יש בהם מימד של אלימות מילולית והפחדה. באחד המקרים אף הקצין הנאשם ונטל לידיו סכין תוך שהוא מאיים לחתוך את הורידים שבפרק כף ידו לנגד עיני אמו, אם לא תיתן לו סכום כסף אותו דרש. מקובלת עליי טענת הסנגור כי מדובר במעשים שבוצעו בלא תכנון מוקדם, אך אין בידי לקבל את הטענה לפיה המעשים לא גרמו לנזק בפועל ואף לא היו בעלי פוטנציאל לנזק, שכן המעשים גרמו לאם להפסד רכושי בפועל, ולכל הפחות לפגיעה במישור הנפשי והרגשי, והיה למעשים פוטנציאל לגרום לנזק חמור בהרבה, אילו המעשים היו מידרדרים לכדי ביצוע ומימוש האיום.